פרס תור הזהב

מוריס אל מדיוני נולד ב- 1928 ברובע היהודי בעיר אוראן, שלחופי אלג‘יריה. הוא היה רק בן תשע כשנפגש לראשונה עם הפסנתר, לאחר שמצא פסנתר חלוד בשוק פשפשים מקומי. הוא התחיל לנגן לבדו ללא מורה מוסיקה קובנית, בוגי ווגי וג‘אז. בשנת 1942 כבשו כוחות בעלות הברית את אלג‘יריה והקימו בר בשם Cross Red שבו נהגו לבלות החיילים האמריקאים. אל מדיוני נהג לנגן בבר זה, תוך שהוא מבדר את החיילים האמריקאים שנכחו בעיר ולומד את סגנונות המוסיקה השונים שהביאו מעבר לים. מאוחר יותר, בעקבות מפגש עם נגנים מוסלמים וזמרי ראי אלג‘יראים, נחשף לצלילי מולדתו וכן למוסיקה אנדלוסית, ושילב את סגנון נגינתם עם המוסיקה האנדלוסית הקלאסית וכך נוצר הסגנון החדש והמרענן אותו הוא מנגן עד היום. אל מדיוני היה הראשון שהכניס פסנתר למוסיקת הראי האלג‘יראית. הוא הפך למוסיקאי פופולרי והועסק כפסנתרן בהיכל האופרה של אוראן, שם ניגן לצד אומנים אלג‘יראים מוכרים. בשנת 1962 ,עם סיום מלחמת העצמאות של אלג‘יריה נאלץ אל מדיוני, כמו שאר התושבים הצרפתיים והיהודים, לעזור את אלג‘יריה ועבר להתגורר בפריז. לימים תיאר זאת כתקופה הקשה בחייו, כאשר נאלץ לחיות מהיד לפה. לאחר מכן התגורר בעיר מרסיי שבצרפת והפך למוכר ברחבי העולם כפסנתרן מוסיקת עולם ייחודי המשלב מוסיקה אנדלוסית, קובנית, אלג‘יראית, ג‘אז ועוד. אל מדיוני נחשב כיום לאחד האומנים החשובים והמוערכים בסצינת מוסיקת העולם. בשנת 2007 זכה בפרס החשוב של ה- BBC למוסיקת עולם. בפסטיבל ישראל נערך לכבודו ערב מחווה יוצא דופן. כמו כן השתתפף אל מדיוני בפרויקט צרפתי/אלג‘יראי הנקרא ”אל גוסטו“ שתוצריו הם אלבום וסרט קולנועי על אומני אלג‘יר של שנות ה- 50. בשנת 2011 ,בהיותו בן 82 ,עלה מוריס אל מדיוני לישראל ומאז ועד היום הוא מתגורר בעיר נתניה. אל מדיוני מופיע עם הרכבים שונים בארץ. ”בחלוף 60 שנה השילוב הזה עדיין מהלך קסם ואל מדיוני, חרף גילו עדיין בכושר... אל מדיוני שורף את הפסנתר...“ (בן שלו, הארץ. מאי 2010)

”מדיוני אינו מנסה למזג בין סגנונות. הוא חף מכל אירוניה ומכל תכנון סגנוני המנסה להיות אופנתי. מה שהוא עושה זו קריאה של המוזיקה הים תיכונית דרך הפסנתר“ (יוסי מר חיים, הבמה, יוני 2007) ”חרף גילו המתקדם הוא נשאר צלול כמו עראק לאורך כמעט שעתיים של הופעה, ורק אחרי שבעל המקום סימן לו הוא ירד בצעד כבד מהבמה, לקול תשואות הקהל“ (דני בר- און, nrg ,יולי 2009) ”השפע המוסיקלי, הסגנוני והכמותי - ממוסיקת ראי אלג‘יראית ועד ג‘ז ומוסיקה ערבית - זכו גם הפעם לטרנספורמציה האלגנטית האופיינית לאל-מדיוני ולאותו טיפול נלהב: המופעים של אל-מדיוני עדיין מדיפים ריח נעורים - ובן 77 ,הוא עדיין שופע אנרגיה כמי שכל החיים לפניו. ”(גידי אביבי, הארץ)